חנן בן ארי אמר שזהו השיר הכי אישי שכתב. מדבריו: “כשנריה, אחי הגדול, היה בן 15 והוריד את הכיפה, זה לא היה כמו היום שלכל בית דתי לאומי יש לפחות דתל"ש אחד "להתפאר” בו. אפשר לומר שאחי היה הדתל"ש הראשון בישוב שלנו קרני שומרון. ובא נאמר שהוא עשה את זה ב"סטייל" הוא מרד עד הסוף עם כל התסרוקות, העגילים, הסיגריות, הקללות. להורים שלי לא היה עם מי להתיעץ ולשתף. אף אחד בישוב לא דיבר איתם על זה. ומאחורי הגב כולם האשימו את ראש המועצה הדתית, ואת הגננת, את אשת החינוך, בחינוך הכושל. אח שלי רצה שההורים שלי יקבלו אותו ,איך שהוא. הוא רצה שישלחו אותו לבי"ס חילוני לאומנויות ויתנו לו לחיות בבית כחילוני לכל דבר. אבל ההורים שלי לא רצו לוותר כ"כ מהר והציבו לו גבולות מאוד ברורים. אז הוא פשוט ברח מהבית, במשך חודשים לא ידענו איפה הוא, רק מדי פעם שמענו שמועות מהחברים שלו שהוא מסתובב ליד הכינרת אח"כ שמענו שהוא בירושלים. היה אז הרבה עצבנות ופחד בבית ההורים חשבו שאנחנו שלושת הילדים הקטנים בבית נלך בעקבותיו. שמעתי בלי סוף את המשפט “אתה רוצה להיות כמו אחיך?!” אני הייתי ילד בן 8 כשכל זה התחיל, ובאמת הערצתי אותו הוא היה האח הגדול והאהוב שלי. לא בדיוק הבנתי מה קרה לו ולמה הוא עזב את הבית. הדבר היחיד שהבנתי זה שהוא עזב אותי שהוא לא נמצא בבית הייתי קרוע בין ההורים ובינו. תמיד ניסיתי לסנגר עליו. אהבתי אותו אהבת אמת, מצד שני הבנתי שהוא באמת מחלל את כל מה שיקר וקדוש לי. עם השנים הוא התבגר ונרגע וההורים קצת התבשלו והקרע התחיל להתאחות. לא בבת אחת, בהתחלה הוא חזר לבית לתקופות קצרות ופתאום עזב, אח"כ הוא היה מגיע לשבתות אבל גם אז עוד היה מתח באוויר. אני זוכר המון שבתות שהוא היה מבטיח לי שיגיע – אמא כבר הכינה לו צלחת – אבל ברגע האחרון הוא פשוט לא הגיע. הייתי מחכה לו עד דקה לפני שבת ומתפלל בביה"כ בקבלת שבת שהוא יהיה בבית כשאני אחזור – אבל הוא לא הגיע. אני זוכר שאפי' פעם אחת אירגנו לו יום הולדת, בשבת חנוכה, תלינו לו בלונים אמא הכינה לו עוגה אבל הוא עדיין הבריז. עדיין היו לו משקעים. אבל הזמן עשה את שלו כאמור ועם השנים הוא וההורים שלי חזרו להיות בקשר מדהים. הוא עדיין לא דתי הוא גר בתל אביב עוסק באומנות מצייר נפלא ומפסל בעץ ומגיע לההורים שלי כל הזמן. לא מזמן הוא הציע שנכתוב ביחד ספר על כל התקופה ההיא. בפועל לא זכרתי מספיק זכרונות, אז הצעתי לו שנכתוב שיר דואט שיר שיכול להכיל בתוכו תקופות שלימות בשורה אחת ובעיקר מבטא תחושות ורגשות"